EXAI

אנו חיים בעולם הולך ומשתנה בקצב מהיר ביותר בכל תחומי החיים. עם השינוי משתנה אופיים של פעילויות ומשחקי הילדים.

בילדותי, זכור לי, כי כל משחקנו, הילדים, היו מחוץ לבית: בחצר, רחוב, שכונה. ההורים ראו את הילדים, עם רדת החשיכה. המציאות הייתה אז מאוד שונה. הילדים גדלו  בהרגשה של מוגנות וביטחון, כל מבוגר בסביבה הכיר כל אחד מהילדים והרגיש אחריות להתערב בזמן קטטה או כשצצה בעיה. דלתות הבתים היו פתוחות ובין החצרות לא חצצו גדרות.

הפעילויות והמשחקים איפשרו, לנו הילדים, להיות בתנועה מתמדת. הורינו לא שילמו לחוגים כדי שיפעילו אותנו.

משחקי השכונה – תופסת, מחבואים, קלאס, 4 מקלות, תיפסוני, חמור ארוך, תופסת צבעים, משחקי כדור, טיפוס על עצים, גוגואים, רכיבה על אופניים ועוד ארוכה הרשימה.


בתקופתנו, ילדים מבלים שעות רבות בבית, רבים אינם מבלים את זמנם ב"שכונה". את משחקי החוץ מחליף הבילוי מול מסכים ומשחקים אלקטרונים שונים. כך נמנעות מילדים התנסויות כה חשובות להתפתחותם.

התנסויות אלו במשחקי החצר, משפיעות על פעילות המוח ועל ויסות מערכות התחושה השונות. על ההתפתחות המוטורית – חיזוק שרירים, היציבה, שיווי המשקל, קורדינציה ועוד.


ההשלכות של חסכים אלו בהתנסויות, באות לידי ביטוי בתחום הלמידה- הקריאה, הכתיבה, חשיבה מתמטית, היכולת לשבת לאורך זמן מבחינת היציבה ומבחינת היכולת להתרכז, טונוס שרירים, התארגנות, התמצאות במרחב ועוד.


פעילויות אלו אף עוזרות להתפתחות החברתית כמו - השתלבות בחבורה, הקטנים לומדים מהגדולים, הגדולים מתייחסים לקטנים, ניהול משא ומתן, שמירה על חוקי משחק, ניצחון והפסד, דחיית סיפוקים ודחפים, לדעת לעזור, להתחשב ולוותר ומנגד לעמוד על שלי ומיומנויות נוספות הנדרשות בהתנהלות החברתית.


*לאורח חיים יושבני זה יש השלכות אף על הבריאות: בתופעות של השמנה, עלייה במחלות לב וכלי דם, סכרת ועוד.

ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם בצפייה בטלוויזיה, אחרי ארה"ב ובריטניה , עם כ- 4 שעות ביום. נתון זה נמצא בעלייה מתמדת ומדאיג ביותר. חשוב מאוד כי הורים יחנכו את ילדיהם מגיל צעיר , לצאת החוצה ולהיות פעילים – לרוץ, לקפוץ, להתגלגל, לרכב על אופניים, לשחק בכדור, לצעוד בטבע...

אכן, בשנים האחרונות, ניתן לראות באתרי טבע משפחות רבות. אך עדיין, ילדנו אינם פעילים מספיק. 

*מתוך מאמר בירחון קופ"ח מאוחדת , ינואר 2013 .