בתקופה בה אנו חיים חלו שינויים ניכרים בהורות. אנו נוכחים בתופעה של התמעטות ונסיגת ההורות בכלל ובתקופת הינקות בפרט.

שעות העבודה של אימהות הולכות ומתארכות וכך קורה שמגיל מספר שבועות/חודשים התינוק נמצא במסגרות שונות לשעות רבות. מצב זה מאוד בעייתי מאחר שבחודשי חייו הראשונים התינוק יוצר את ההיקשרות הראשונית (1), ההכרחית להתפתחותו הרגשית והגופנית. דווקא אז יש התמעטות בנוכחות האם.

הקשר החם והאוהב המכיל בתוכו מגע, מלים חמות וקול המביע אהבה, מבט, כל אלו משדרים לתינוק שהוא אהוב, מוגן ובטוח. דבר העוזר לו לפתח ביטחון עצמי ואמון בסיסי בעולם.

 

על הילד לגדול תוך הרגשה שהוא אהוב ללא תנאי. עליו לחוות באופן אינטואיטיבי את הנאתם של הוריו מעצם קיומו. עליו לדעת כי קיים מקום בעולם בו הוא יכול לבטא את עצמו את רגשותיו ומחשבותיו ויקבלו אותו באהבה והבנה שאינן תלויות בהתנהגות ובתוצאות.

 

על ההורים לספק תנאי בסיסי זה, אך אין זה מספיק שההורה מאמין שאכן הוא מספק ביטחון זה. עליו לשאול את עצמו – האם הילד מרגיש בטוח ומוגן מהעולם?

אנו חיים בחברה המשדרת מסר שונה. ילדים מגיל מאוד צעיר אינם עם הוריהם כי אם בחברת ילדים אחרים. על הילדים להתמודד, להיות עצמאיים, לא לבכות, להיצמד או לגלות תוקפנות. להיות חזקים ולהתגבר על הצורך במגע, קירבה וניחום.

מופעל לחץ על הילדים לגדול מהר יותר מאשר מאפשרת ההתפתחות הטבעית שלהם. עליהם למצוא בעצמם את הביטחון, הקרבה והניחום לו הם כה זקוקים, להתגבר ולהרוויח אהבה, חיבה וקבלה.

לדעתי, לו ילדים היו מקבלים את הקרבה ההורית במידה ולאורך הזמן שהם זקוקים, לא היה צורך לעסוק בסוגיית הסמכות ההורית.

 

מקור כוחו האמיתי של ההורה הוא מתוך סיפוק הקרבה, המגע, הקבלה והניחום, בשנות חייו הראשונות של הילד. זה הוא המקור לתמיכה בתהליכי ההתפתחות של הילד וסיפוק צרכיו הרגשיים. אליו יבוא הילד עם בעיותיו, רגשותיו, כאביו ,דעותיו. אך המציאות היא שבמשך רוב שעות היום, בשנים הראשונות לחייו רחוק הילד מהוריו. שנים כה nשמעותיות בעיצוב אישיותו ובריאותו הרגשית.

כאשר ילדים מרוחקים מהוריהם בגיל כה צעיר, כוחו של ההורה אינו בא מהקרבה שנוצרת באופן טבעי ואז הוא זקוק לבנות סמכות.

במצבים בהם הילדים אינם נשמעים להוריהם, מתחצפים, מזלזלים, מקללים, מתעלמים ומגיבים באלימות כלפיהם, נוצר צורך לבנות ולהפעיל סמכות הורית.

 

איך עושים זאת?


ע"פ ד"ר עודד קרבצ'יק (2), מספר כללי זהב לבניית הסמכות ההורית:

  1. מודעות- להפנים – אני אבא, אני אימא, על הילד לשמוע בקולי. נשדר רגשות אלו לילד
  2. עקביות – לעמוד מאחורי המילה שלנו. אם אמרנו, על הילד לבצע
  3. הכרזה - לומר מדי פעם משפטים "אבא אמר- אין מקום לויכוח!", "לא מתווכחים עם אימא", "אני האימא ואני המחליטה". כל אלו לאמור בצורה רגועה, תקיפה וברורה
  4. דוגמא אישית – מה שהילד רואה הוא מחקה
  5. הגדרת ציפיות ברורה של רצוי, מותר ואסור
  6. חיזוק, עידוד ושבח בעקבות התנהגות נאותה ושיתוף פעולה
  7. אכיפה שקטה אך נחושה של הכללים והציפיות שהוגדרו לילדים
  8. לוותר לילד משמע לוותר עליו. כשלא דורשים מילד אין הוא יודע למה הוא מסוגל, לאילו אתגרים
  9. לומר "לא" ולא להיבהל מהתקפי זעם ובכי. ללמד לדחות סיפוקים, להבליג ולוותר. לילד יש יכולת מולדת לכך, אך עליו ללמוד זאת. הדבר ימנע מהתוקפנות הטבעית להפוך לאלימות. ילד שאינו יודע לקבל סירוב, יתקשה להתנהל בכל מסגרת חברתית. חשוב ללמוד לעמוד בחוקים וכללים. ילדים להורים מתירנים סובלים מרמת חרדה ותוקפנות הגבוהות יותר מהממוצע, אין הם יודעים מה מצופה מהם
  10. גם כשכועסים חשוב להביע כעס בצורה שאינה פוגעת בילדים. כך ילד ילמד להביע כעס בדרכים שאינן פוגעות באחרים. חשוב להבהיר שגם כשכועסים, עדיין אוהבים.

(1) תיאורית ההיקשרות Attachment היא תיאוריה שפיתח גו'ן בולבי בשנות ה- 50', לפי לדמות ההיקשרות הראשונית ולסוג ההיקשרות ביניהם ישנה השפעה מכריעה על האדם לאורח חייו.
(2) מנכ"ל תובנות להצלחה, מאמן להצלחה.