הורות לילדים עם לקות למידה, קשב וריכוז.


אורי (שם בדוי) בן בכור ונכד ראשון למשפחת חקלאים ותיקה במושב.

כל המשפחה ציפתה בקוצר רוח ללידתו ההורים, סבים, דודים.


מימיו הראשונים בעולם התגלה אורי כתינוק מאוד ערני. 

הוא מיעט בשינה ודרש תשומת לב מתמדת. כאשר הוריו לא נענו מיד למחוותיו היה פורץ בצרחות אימים.

כשניגשו להרימו היה גופו מתקשח בבכי מחריש אוזניים תוך התפתלות, הוא לא אהב להחליף בגדים, להיכנס לאמבטיה ולצאת ממנה.

היה קשה להאכילו, יניקתו היה עצבנית ולא רצופה. אימו לא ידעה אם אכל לשובע או שהוא עדיין רעב, היה קשה להרגיעו ובכלל, לטפל בו.

חוסר הבנתם של הוריו, בעיקר של אימו, להתנהגותו של אורי גרמה למתח רב ולתחושה של חוסר מסוגלות לטפל בו.

הוריו המותשים גילו שנסיעה במכונית ובמיוחד בטרקטור, מרגיעה אותו.

כשרצו מעט שקט, סבא היה מושיבו על בירכיו ומסיעו בטרקטור ואורי היה נרגע כשעיניו זורחות.


כך חלפה שנתו הראשונה ומחצית מהשנייה וכל דאגה שהוריו העלו, מיד הסובבים היו מבטלים אותה:

"גם סבא ואבא שלו היו כאלה, כשיגדל זה יעבור ופשוט משעמם לו, הוא זקוק לגירויים ויש לו הרבה מרץ".

בגיל שנה וחצי אורי החל לבקר בפעוטון שבמושב. אחרי מספר ימים הגננת פנתה להורים ואמרה כי אורי מתקשה להתרכז

בפעולות פשוטות למספר דקות, הוא מאוד תנועתי ביחס לבני גילו, מגיב בזעם ותסכול כשרצונו לא נענה מיד, נושך ודוחף. 

בחצר הגן היה רץ כאחוז תזזית והילדים פחדו ממנו.

הגננת הציעה שילכו לבדוק מה גורם לו להתנהגות זו. האם הקשיבה בשקט ואמרה בליבה:" ידעתי כל הזמן הזה שמשהו לא כשורה".

האב לעומת זאת הגיב בכעס: "הגננת רוצה לשבת בשקט וחושבת שילדים הם רובוטים. גם אני הייתי שובב ואורי דומה לי, 

יש לו המון מרץ וכדאי להוציא אותו מהפעוטון".

האם נבהלה, היא סוף סוף נהנית ממספר שעות של הפוגה. היא החליטה לקבוע תור לרופא הילדים כדי להתייעץ איתו. 

לאחר בדיקה, רופא הילדים המליץ לפנות למומחה לניאורולוגיה לבדיקה נוספת.

האב התנגד נחרצות וריב פרץ בין ההורים.


כך עברו עוד שנתיים בחייו  של אורי בכל מסגרת ששהה בה, הצוות פנה להורים וציפה שיפנו למומחים כאלו ואחרים כדי למצוא פיתרון. 

אורי היה ילד קשה לטיפול בבית ובגן.


תסריט זה מוכר למשפחות רבות.

אין ספור מחקרים, עבודות, ספרים, הרצאות ועוד, נכתבו על ידי מומחים ומלומדים על לקות למידה,קשב וריכוז. 

בכתבה זו אני מפנה זרקור להורים של ילדים הלוקים בהפרעה, בעקבות הקשבה להרצאה של ד"ר רונית פלוטניק בנושא וקריאת סיפרה "לגדול אחרת".

ספר שאני ממליצה להורים, מחנכים ומטפלים לקרוא.


אף הורה אינו מצפה שייוולד לו ילד עם קשיים, לקויות והפרעות תפקודיות למניהן.

אף הורה אינו מצפה לפגוש אנשי חינוך, יועצים, פסיכולוגים, רופאים, נירואולוגים ומומחים שונים לאורך הינקות, ילדות ונערות של ילדם.

ילד נולד יחד עם ציפיות רבות ו"תיק משאלות", ע"פ הגדרתה של ד"ר פלוטניק. הוא נולד לתוך פנטזיה של ההורים, המתפתחת עוד לפני היוולדו.

השתוקקות לילד שיאחד בני זוג ויעניק להם לראשונה את חווית ההורות, לעיתים לאחר זמן ארוך של צפייה. 

לעיתים הילד נולד כתיקון לזוגיות בעייתית, כפיצוי לילד פגוע שנולד לפניו, כממלא חלל לאחר מוות של אח, להיות ילד הזקונים שימלא את הקן שהתרוקן להוריו,

בן אחרי בנות, בת אחרי בנים ועוד.

"תיק המשאלות" מלווה בעמדות וציפיות הוריות המגבש לכל ילד תסריט שלתוכו הוא נולד.


לעיתים עובר זמן עד שההורים מבינים כי נולד להם ילד אחר, שונה. וגם אם היו סימנים, פעמים רבות יש הדחקה או תקווה

"הוא יגדל זה יסתדר... זה יעבור לו... גם אבא שלו היה כזה ותראו אותו היום...".

כשההורים מתחילים להבין, הם חווים תהליך של התנפצות הפנטזיה ההורית שנבנתה לאורך הריון, ינקות וילדות מוקדמת.

כשמגיעים לאבחון לבסוף, באה ההתרסקות ותהליך אבל. האבל ההורי אינו אירוע חד פעמי, כי אם תהליך ממושך, ככל שעובר הזמן. 


לפעמים התהליך מלווה ברגשות אשם, "מה לא עשיתי נכון", "אילו גנים העברתי לו", או, רחמים עצמאים "מדוע זה מגיע לי? למה דווקא לי?".

שוב ושוב ההורים מפתחים ציפיות ופנטזיות לתיקון, בכל פעם שהאכזבה תעלה מול התפתחותו של התינוק/ילד, בעיקר לקראת כל שלב התפתחותי

חדש ומשמעותי, תיבנה פנטזיה חדשה והתרחש תהליך אבל מחודש, עד לרגע שתהיה הבנה וקבלה של הילד כמו שהוא. 

כלומר, התאמת ההורות וציפיותיהם אל הילד.


גילוי הלקות מתרחש בדרכים שונות. יש הורים החושדים כבר בינקות המוקדמת בסימנים שונים: התינוק בעל טמפרמנט קשה,

יש לו קשיים בוויסות תחושתי, איחור התפתחותי, בעיות רפואיות חוזרות כמו- אלרגיות, דלקות אוזניים.

וכשההורים פונים לעזרה לרופא, אחיות טיפת חלב, בני משפחה או חברים המנוסים בגידול ילדים, לרוב מרגיעים אותם בדרכים שונות:

"אתם חרדים מדי, עד גיל שנה זה יעבור והסתדר או, תגובה הפוכה של האשמה: "איך אתם מחנכים את הילד, לא מציבים לו בכלל גבולות", 

"אתם לא מטפלים בו נכון". תגובות אלו אינן מאפשרות להורים להגיע לאבחון מוקדם ככל האפשר.


יש הורים המעלים חשד כי משהו לא תקין ופנייה של גננת ערנית ומוטרדת, לפנות לאבחון והערכה גורמת להם לעשות זאת.

אך מוכרת גם תגובה שונה לפנייתה של הגננת הורים מגיבים כלפיה בכעס והאשמה, דבר הגורם לפגיעה בקשר שלהם איתה.


שתי דרכי תגובה אלו, של התגייסות ההורים לפנות לאבחון והתעוררות כעס והאשמה כלפי הגננת, מפרות את האיזון העדין שניבנה במשפחה

וגורמת להתנפצות הפנטזיה שנבנתה אצל ההורים, עם היוולדו של הילד. למרות שלאורך השנים יש התפכחות מסוימת ממנה.

שלב התגובות הרגשיות – כעס, תוקפנות, זעם של ההורים כלפי הצוות החינוכי, מאופיין באי הבנות ובפגיעה ביחסים. אך שלב זה חיוני וחשוב ביותר. 

יש בו פן מרפא ומועיל. 

כאשר נחסמות בפני ההורים האפשרויות לתעל רגשות אלו החוצה, הם עלולים להפנותם זה כלפי זה , או כלפי הילד שהוא "האשם" במצב.


על כן, כל מי שמלווה הורים בתהליך זה: מחנכים, מטפלים, מומחים שונים, חשוב לעודד הורים לחוות רגשות "שליליים" אלו ולבטא אותם,

כחלק מתהליך ההסתגלות והקבלה של גידול ילד לקוי למידה, קשב וריכוז. 

אנשים אלו מבינים את רגשות הורים ומקורם, הם יכולים להכיל את הכאב ולהיות מקור לתמיכה ואמפטיה לכאבם.

ליווי וסיוע להורים בתהליך קשה זה, יכול להיות אף גורם מלכד לתא המשפחתי במקום שיגרום לפירוקו, כפי שקורה פעמים רבות.


לסיכום, הפרעת לקות למידה, קשב וריכוז היא תסמונת המחייבת טיפול מערכתי רב תחומי תוך שילוב מספר גורמים בו זמנית ולאורך זמן.

מאוד חשוב שהורים יפנו לקבל עזרה ותמיכה בתהליך גידולו של ילד הלוקה בהפרעה זו.

ההתמודדות אינה נקודתית אלא, לאורך שנות גידולו של הילד.