טיפול בחרדות

בכתבה זו אני מבקשת להאיר היבט טיפולי עוצמתי ויעיל בפחדים, חרדות והתנהגויות כפייתיות אצל ילדים ובכלל.

חשוב לי להדגיש כי איני רופאה ואיני עוסקת בהגדרות קליניות.

אני מורה ומטפלת בהפרעות תפקודיות אצל ילדים ע"פ גישות טיפוליות מתחום הפסיכותרפיה ההוליסטית ונוירו התפתחות תפקודית.

אצל חלק מהילדים המגיעים אלי לטיפול, נראה, כי בבסיס ההפרעות התפקודיות שלהם קיימים פחדים, חרדות והתנהגות כפייתית.

במסגרת הטיפול של גוף נפש הוליסטי, אני משתמשת מזה שנים, בכלים מתחום המודעות, פרחי באך ודימיון מודרך.


במהלך הקיץ השתתפתי בכנס בו הוצגה גישה טיפולית מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית – ACT / Acceptance and Commitment Therapy בהנחייתו של מר רן אלמוג, פסיכולוג קליני.

מצאתי דמיון רב בין שתי הגישות הטיפוליות ושמחתי לשמוע שעולם הרפואה הקליני כה חופף לטיפול גוף נפש הוליסטי.

ACT הוא למעשה הדור השלישי בטיפול במציאות הפנימית של נפש האדם 

(קדמו לו –הבהביוריזם. חוקרי גישה ההתנהגותית זו עסקו בחקר בע"ח והקישו מהתנהגותם להתנהגות בני האדם.

הם התעלמו מכל למידה שאינה באה לידי ביטוי במעשים ויחסם למודע היה כמושג שאינו מוגדר ובר שימוש.

ו CBT/ Cognitive Behavioral Therapy שהוא שדרוג של הביהביוריזם ומתמקד בהווה, בכאן ועכשיו בחיים של האדם.

גישה זו רואה חשיבות רבה למודע של האדם ועוד).


ACT ו CBT הן גישות טיפוליות המבוססות מדעית ומדגישות את שינוי החוויה הנפשית הפנימית וצורתה, כרגש או מחשבה,

כדי לשנות את האופן בו האדם מגיב למציאות החיצונית.

ACT כגישה טיפולית, התפתחה באמצע שנות השמונים ומבוססת על קבלת הדברים שאיננו יכולים לשנות,

תוך הנעה לפעולה לדברים אותם אנחנו כן יכולים לשנות וזאת כדי לחיות חיים משמעותיים ויעילים תוך קבלה של הכאב הבלתי נמנע שיש בהם.


בעבר, בעולם הרפואה, העמדה הטיפולית ביחס לבעיות נפשיות, הייתה שהנפש היא מעין מכונה מאוד משוכללת הבנויה מחלקים רבים העובדים בתאום.

כאשר אחד החלקים מתקלקל המכונה פועלת באופן פחות יעיל ועל כן יש לתקן את החלק הפגום.

החלק המקולקל הוא לרוב מחשבה, רגש או תחושה הגורמים להתנהגות בעייתית.

כדי לתקן זאת יש לשלוט בסיבה, לצמצמה, להימנע ממנה ולנסות להכחידה.

ניסיונות אלו של "תיקון" לרוב, משיגים תוצאה הפוכה ומעצימים את "הקילקול".


התודעה שלנו, ה mind, מתוכנתת במחשבות שליליות לשם הישרדות. הנטייה לחשיבה שלילית היא נורמאלית.

כשני שליש מהרגשות הבסיסיים והמחשבות שלנו הם לא נעימים או "רעים".

למרות זאת, אנו מצפים כל הזמן להרגיש טוב ואף הסביבה שלנו מעבירה מסר שאם איננו מרגישים טוב, משהו לא תקין אצלנו.


ה ACT עוסק בשינוי התוכן של החוויה הפנימית בצורת רגש או מחשבה. 

אנחנו רגילים לתת למחשבות שלנו לנהל את חיינו ולהשפיע על התנהגותנו.

ב ACT לומדים לעשות הפרדה בינינו לבין המחשבות שלנו ולהחזירן לגודלן ההגיוני כך שלא יפגעו בחיינו. 

אין הכוונה להימנע מהן או להכחידן.


דוגמא קלאסית לכך, מאוד נפוצה – במרכז החדר יש "פיל לבן".

הניסיון שלנו להגיד – אין "פיל לבן", או אני לא אחשוב על כך, או אסור לי להגיד שיש כאן "פיל לבן".

על פי הגישות שהוזכרו , נלמד להתבונן ב"פיל הלבן", נשאל שאלות לגביו, נבדוק אילו תחושות, מחשבות, רגשות, חוויות, זיכרונות עולות בנו למראה "הפיל הלבן".

אנו נלמד להתיידד עם המחשבה על "הפיל הלבן" ולהיות איתה בתקשורת.

כתוצאה מכך, נוכל לבחון איזה מקום ניתן למחשבה זו בחיינו ותוך כדי כך האיום של המחשבה, רגש, תחושה... בנוגע "לפיל הלבן" יאבד מהדרמה שהתלוותה אליה ונרגיש שיש לנו שליטה טובה יותר על חיינו ומחשבותינו "על הפיל הלבן".

הן לא מאיימות עלינו כבעבר, הן פחתו  ולעיתים אף נעלמו.


בתהליך הטיפולי ע"פ ACT נעזרים בתרגילים ומטאפורות שאני קוראת להם, דמיון מודרך.

תוך הטיפול, בעזרת המטפל, המטופל לומד להתבונן בפחדים, חרדות, מחשבות... שליליים. 

המטופל בודק למה הפרעות אלו גרמו, לאילו צרכים שלו הם עונים.

המטופל חווה חוויה של שליטה ויכולת לטפל בעצמו במקום לבקר את עצמו במצבי חולשה, כאב וכישלון.


בעבודתי הטיפולית עם ילדים אני מוצאת תהליך טיפולי זה מאוד יעיל ועוצמתי המביא לשינוי מהיר.


לדוגמא : ילד בן 9 שהגיע אלי לטיפול בפחדים וחרדות המפריעים את שנתו.

תוך התהליך הטיפולי הזמנתי אותו להתבונן בפחד – איך ניראה, היכן הוא נמצא בגופו, מה הוא בא להגיד לו, כלומר, יצירת תקשורת איתו.

בדרך זו הדרמה סביב הפחד פוחתת  ויש אפשרות להתבונן בו ולחוות אותו ללא ההרגשה שמשהו איום ונורא יקרה.

התבוננות זו, תוך "משחק" ב"כאילו" עם ליווי המטפלת, מעניק תחושת מוגנות המאפשרת תקשורת עם הגורם המפחיד.

בשבוע שלאחר מכן, הילד נשאל איך הוא ישן, הוא לא זכר למה אני שואלת אותו והיה עלי להזכיר לו במה עסקנו.

ישנם מקרים שמפגש טיפולי אחד אינו מספיק, אך עדיין תהליך זה מאוד יעיל וגורם לשינוי מהיר, לאורך זמן.


בדרך זו המטופל לומד כי יש לו לגיטימציה להיות אנושי,  ולקבל שכוחנו  כבני אנוש, מוגבל. 

חוויות קשות, מכאיבות, לא נעימות, הן חלק מהיותנו "כולנו בני אדם".