את גילי פגשתי לראשונה לפני שנה. גילי, ילדה נבונה בת 10, בעלת תבונה וסקרנות טבעית, אך עם זאת מאוד תנועתית, אימפולסיבית,

מאוד אגוצנטרית וילדותית לגילה, אינה מסוגלת להמתין לתשובות לשאלותיה ולהמתין בתור, ווכחנית, מרבה להיות מעורבת במריבות עם בני גילה.

גילי מבינה שהיא שונה משאר הילדים, היא מתלוננת שכולם שונאים אותה ולא רוצים בחברתה ואינה מבינה מדוע.

בשנה החולפת החלו להתפתח אף קשיים לימודיים. לגילי יש הפרעת קשב וריכוז

בשנים האחרונות אני מעמיקה בלימודי בנושא הפרעות קשב וריכוז. מבין המטופלים המגיעים אלי אין שניים שההפרעה מתבטאת אצלם באופן זהה. זוהי הפרעה מתעתעת, יש לה פנים רבות. במהלך הטיפול בילדים עם הפרעת קשב וריכוז, גיליתי כי חלק ניכר מהתפיסות השגורות לגביה מוטעות*. וחשתי כי חשוב לשתף כדי לסייע להורים להבין טוב יותר את ילדיהם.


הפרעת קשב הינה הפרעה נוירו-התפתחותית, תורשתית, הנוצרת כבר ברגע ההתעברות ומלווה את האדם לאורך כל חייו. זוהי הפרעה "שקופה" - אין לה מדדים פיזיולוגים. האדם נראה בסדר, כמו כולם. מה שנראה כלפי חוץ הם ביטויים התנהגותיים חורגים, עם פערים בשלבים מסוימים בהתפתחות. 


לאדם אין דרך לדעת שיש לו את ההפרעה, כי הוא חי אתה מאז ומתמיד, הוא לא רואה את עצמו מהצד ואינו מודע לדרכים אחרות שניתן

לחוות בהן את העולם או להתנהל בחיים. קיימת בעיה בהבנת ההפרעה, לרוב הסובבים מתייחסים אליה בשיפוטיות - "הילד מפונק,

עצלן, חסר גבולות, לא מחונך, חוצפן, מבולגן...". למעשה, הדברים נובעים מהלקות, האדם מתאמץ מאוד לרצות ולהיות בסדר ומשלם

מחיר רגשי כבד על חוסר ההבנה של הסביבה.


לגורמים סביבתיים קיימת השפעה מועטה על היווצרות ההפרעה. לעיתים נדירות היא נוצרת בעקבות פגיעת ראש.


פעמים רבות מופיעה לצד הפרעת קשב לקות למידה שאף היא הפרעה מולדת, כגון דיסלקציה, לקות קריאה וחשבון. בנוסף, יכולה להתלוות

להפרעת הקשב והריכוז וללקות למידה גם הפרעות נפשיות. מרבים לבלבל בין ההפרעות השונות, הפרעת קשב אינה לקות למידה ואינה הפרעה נפשית.


קיימת סטיגמה כי כל ילד עם הפרעת קשב הוא גם היפראקטיבי. לחצי מהלוקים בהפרעה אין היפראקטיביות.

ישנה אף תפיסה כי הפרעת קשב הינה תוצאה של הורות גרועה. תפיסה זו מוטעית מיסודה, הדבר היחיד בו להורים יש השפעה הוא בהעברת המטען הגנטי.


תפיסה מוטעית נוספת הינה שהלוקים בהפרעה בעלי אינטליגנציה מאוד גבוהה. למעשה, הלוקים בהפרעה מתפרשים על כל רצף האינטליגנציה

מפיגור ועד מחוננות. בנוסף, נוטים לחשוב כי זוהי הפרעה המופיעה בעיקר אצל בנים. בעבר העריכו שהיחס הוא 9:1 , כיום מעריכים שהיחס הוא 2:1.

אצל בנים ההפרעה יותר בולטת, מכיוון שהם יותר מוחצנים ובנות נוטות יותר להסתיר והן למעשה סובלות בשקט.


ההפרעה אינה עוברת לעולם, היא משנה צורה בכל גיל. ככל שגדלים רוכשים כלים שונים להתמודדות, לומדים להסתיר תוך מאמצים אדירים להיות 

"נורמלים", בוחרים בעיסוקים המקלים על התנהלות עם ההפרעה, נעזרים בחומרים שונים להתמודד (סמים, אלכוהול, תרופות מרשם...).


לאנשים הלוקים בהפרעה קיים מחסור בהורמון דופאמין המופרש מהקיבה ואינו מגיע למוח בכמות הנדרשת לפעילות תקינה. הרטלין הינו חומר ממריץ,

המאפשר זרימה תקינה של דופאמין למוח. רבים מהילדים עם ההפרעה מאוד תנועתיים מאחר ותנועה מסייעת ליצור הדופאמין. רטלין אינו האויב

כפי שרבים מאתנו נוטים לחשוב, הוא יוצר גירוי להפרשת ההורמון במידה מספקת ללמידה.


כאשר נוטלים רטלין לצד טיפול תומך והדרכה מתאימה, הוא מאפשר פסק זמן לטיפול בפערים שנוצרו בלמידה, השלמת תהליכי למידה

כגון אחסון ידע ושליפתו, העברת ידע קודם לידע פעיל, רכישת מיומנויות וכלים ללמידה ושיקום הביטחון העצמי.

בנוסף, הרטלין מאפשר רגיעה מהצפת המוח בגירויים וכתוצאה מכך שיפור בהתנהגות.


בעבודתי עם ילדים צעירים, אני פוגשת במשפחות בהן לא "קוראים לילד בשמו". חשוב שההתייחסות לנושא ההפרעה תהיה לגיטימית במשפחה,

אין צורך להסתיר או להתבייש בה. מומלץ מאוד לעודד שיחות טבעיות ושגרתיות בעניין, בשיתוף האחים, בהתחשב בגילם ויכולתם. גישה פתוחה זו

להפרעת קשב וריכוז תתרום לתהליך קבלת ההפרעה כחלק מהחיים.


במהלך עבודתי, אני רואה שלהורים קשה לשוחח עם ילדיהם על ההפרעה ממספר סיבות:

חוסר ידע והבנה, מבוכה , כאב ואשמה כי הם הורישו את ההפרעה לילדיהם.

העובדה החשובה ביותר היא כי להורים יש יכולת נפלאה להוביל תהליכים של שינוי במשפחה, יותר מאשר כל מטפל.


על מנת להבין את ההפרעה, אני ממליצה על ספר קצר ומרתק בשם "האיידיאייצ'די שלי" מאת לאורה וולמר.

הספר מציג באופן ברור ופשוט להורים וילדים את ההפרעה והיבטיה השונים באמצעות סיפור ומדריך להתמודדות.


בעבודתי עם גילי בקליניקה, ראשית, בצעתי הערכה לתפקוד של מערכות התחושה שפעמים רבות הוא הגורם להפרעות הקשב והריכוז או נלווה להפרעה.

בנוסף,המלצתי לערוך בדיקות אצל רופא המשפחה הכוללות בדיקת דם, ובדיקות שמיעה וראייה אצל מומחים והערכה ניאורולוגית.

במהלך הטיפולים עבדנו על וויסות תחושתי, רכישת מיומנויות חברתיות, לצד השלמת פערים לימודיים, הקניית כלים להתארגנות לימודית 

והתנהלות בסדר היוםחלק חשוב מהטיפול נגע בהיבט הרגשי המלווה את ההפרעה. בטיפול נעזרתי בכלים מתחום ה- NLP, תמציות פרחי באך,

דמיון מודרך ועיסויכל זאת תוך שיתוף פעולה עם ההורים והצוות החינוכי בביה"ס. במקביל גילי קיבלה טיפול תרופתי מהרופא.


לאחר מספר שבועות של עבודה בקליניקה ובבית, תוך הדרכת ההורים, הורגש שינוי לטובה ,גילי היתה רגועה יותר, שיתפה פעולה ויכולתה

להקשיב ולהתרכז עלתה. לאחר מספר חודשים, ציוניה של גילי השתפרו פלאים והילדים החלו לצרף אותה למשחקים בהפסקות.

גילי מדווחת על יוזמות חברתיות – הזמנת חברות אליה הביתה וביקור בבתי חברות. גילי נראית יותר שמחה ובטוחה בעצמה.


 *ד"ר איריס מנור, פסיכיאטרית מומחית לילד ולמתבגר, חוקרת ADHA