קיימות גישות שונות ורבות לטיפול בבעיה הקשה: חינוכיות, פסיכולוגיות, רכות וקשות שברובן הן נכשלות והתוצאה המתקבלת – הסלמת האלימות.


ד"ר חיים עומר, מרצה בכיר בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, מציג בספרו "המאבק באלימות ילדים – התנגדות לא אלימה", גישה שונה לטיפול בבעיית הילד האלים במשפחה. 


התופעה של ילד בעל דפוסי התנהגות הרסניים מהווה אתגר לא פשוט להורים ואנשי מקצוע. זה ילד וכחן, חסר גבולות, כועס, מאיים, מתפרץ באלימות כלפי משפחתו ועוד תופעות קשות. כל אלו מתאחדים לעמדה ברורה וחד משמעית "אני השולט, אני המחליט". זה האפיון העיקרי של ילד כזה.


הורים למדים כי דרכים שונות, שבחלקן הוצעו על ידי מטפלים ואנשי מקצוע, כמו: "פסק זמן", צעקות, עונשים ואיומים או לחילופין – הסברים, שכנוע, אמפטיה, חינוך ואהבה, אינן יעילות ואף משיגות מטרה הפוכה של הסלמת ההתנהגויות המסכנות, עד כדי כך שהבית הופך לשדה קרב.


במצב קשה זה באה הגישה של " התנגדות לא אלימה" כפי שמציגה, ד"ר חיים עמית, להציע פיתרון להתמודדות עם הבעיה. 


מעקרונות הגישה:

  1. על ההורה להגיע למקומות בהם הילד מבצע את מעשיו האלימים ולהיות נוכח, גם אם עליו להעדר מעבודתו.
  2. לשבת בחדרו של הילד בנחישות, בשקט וברוגע (כמה שזה קשה) ולא להגיב לצעקות, איומים וקללות, לאורך זמן, עד שהילד מציע פיתרון או מבטיל להפסיק את התנהגותו האלימה.
  3. להפסיק מיד את כל השירותים שהילד סוחט מההורה באמצעות לחצים ואיומים.
  4. לגייס "דעת קהל" ותמיכה מצד חברים וקרובי משפחה, נגד אלימות הילד.
  5. ליצור רשת תמיכה לעזרה בחיפוש הילד המתחמק מפיקוח ההורה או הבורח מביתו, ע"י יצירת קשר עם חבריו והורי חבריו.
  6. לשתף את המורים ועובדי הקהילה במצב ולגבש יחד תוכנית פעולה למשל במקרים של נורמות אנטי חברתיות של נוער (אלכוהול , סמים, זנות ,עבריינות).


דוגמה לטיפול ע"פ הגישה- תיאור מקרה:

ד.ילד בן 12, המכה את אחיו הצעיר באכזריות ובעקביות.

לאחר שכל הדרכים שהוזכרו, לא הועילו, פנו ההורים לגישת "התנגדות לא אלימה".

  • לאחר אירוע אלים אימו של הילד הזעיקה את הדודים להגיע לביתם. הדודים הגיעו ויחד עם האם, נכנסו לחדרו של הילד שישב מול המחשב, התיישבו על המיטה.הילד החל לצעוק ולקלל את אימו. הדוד אמר – "נשב פה ולא נצא, כמה זמן שידרש, עד שתציע פיתרון להתנהגות האלימה שלך כלפי אחיך הקטן. לא נרשה שתמשיך בכך".
  • גיוס מנהל/ת ביה"ס, יועצת, מחנכת הכיתה. שיתופם בקורה בבית ושהמצב יצא מכלל שליטה.
  • הפסקת השירותים – הסעה לחוג, דמי כיס, בילויים, יציאה לחברים...
  • הילד פתח במרד ולא הלך לביה"ס. האב נשאר איתו בבית, נכנס לחדרו וישב שם בשקט מבלי להיגרר לעימות מילולי.
  • האם הכינה מאכלים אהובים על הילד ואמרה שהוא יכול לאכול מתי שירצה גם אם הוא לא אוכל עם כל המשפחה.
  • הילד נעלם מהבית – ההורים פנו לחברים ולהוריהם, שיתפו אותם בקורה בבית. הילד נמצא בביתו של חבר, ההורים נסעו להביאו. כשראה אותם פרץ בצעקות, קללות ואיומים ולא היה מוכן לבוא הביתה. ההורים אמרו "לא נזוז מפה, עד שתבוא איתנו הביתה".

פעולות אלו נעשו במטרה לערער את תחושת הצדק והביטחון של הילד האלים באמצעות דוגמה אישית וגיוס דעת קהל תוך אילוצו לוותר או לעזוב את התנהגותו האלימה.

מאחר ואילוץ זה מושג בדרכים לא אלימות, הוא תורם לחידוש היחסים התקינים בין הצדדים, לעיתים אף לחיקוי דרכי ההתנגדות הלא אלימה, ע"י הצד האלים.

חשוב להדגיש שתהליך זה לא עוברים לבד. חייבים להיעזר באיש מקצוע.


בטיפול באלימות  ילד במסגרת המשפחה, אני משלבת עקרונות מגישת "התנגדות לא אלימה", יחד עם כלים טיפוליים נוספים, כמו NLP , דמיון מודרך, תמציות בך וכלים מתחום הפסיכותרפיה ההוליסטית.


*המאבק באלימות ילדים התנגדות לא אלימה. חיים עומר. הוצאת מודן